משמעותה של הסליחה הינו "שחרור".
כשאני רוצה להשתחרר ממשהו אני צריך לסלוח.
כל עוד לא שחררתי משמע אני קשור אליו.
כאשר אני סולח למישהו אני עושה זאת כדי שאוכל להשתחרר ממנו.
אנשים שיש בהם גאווה (גאווה קשורה במערכת היחסים שבין האדם לבין הסביבה ולא בין האדם לבין עצמו) מתקשים מאוד לבקש סליחה מן הזולת אך לעומת זאת אין להם כל בעיה לסלוח לאחרים.

לעומתם, אנשים שאין להם גאווה אין להם כל בעיה לומר סליחה על כל דבר ולכל אדם אך יש לזכור כי לא בהכרח מסתתרת כוונה אמיתית מאחורי הדבר ראוי לזכור כי קיים הבדל בין מה שאדם מסוגל להגיד לבין מה שהוא מסוגל לעשות, אלו כוחות נפש שונים. 

הסליחה היא בעצם זיכוך של מצב פסיכולוגי.
כשאדם לא סולח למישהו, הקושי שלו לסלוח נשען על מצוקות שהוא נושא עימו ממקומות אחרים וקודמים יותר.
המושג של סליחה מתחיל מתהליך של הפרדה אחריו ויתור וסופו בשחרור מלא.
ויחד עם זאת ברור שישנם דברים שקשה ולעיתים כמעט ולא ניתן לעשות זאת.
במילים אחרות- כל דבר גדול מן החיים, החיים לא יכולים לסלוח לו.
חשוב מאוד לאדם שחש פגוע לזהות באיזה מעמד הוא מצוי, האם במעמד ש ל אדם פגוע או לחילופין במעמד של מחנך.
הרבה אנשים לוקחים על עצמם מצב שהם בחזקת מחנכים בעת שהם נפגעים ובלי שיש לדבר מקום, זכות או הצדקה.
אנשים שיש להם קושי לחיות בגובה העיניים מעדיפים לשים את עצמם "מעל " במקום שימצאו עצמם "מתחת" ואז בוודאי שיהיה להם קושי במתן הסליחה.

יוצא אפוא שרובו של תהליך הסליחה לפרטיו מצוי במגרש הביתי של הנפגע ולמעשה הפוגע כמעט לחלוטין אינו צד לעניין.

יואל אמסטר